<h1>או"ז הלכ' נדה סימן שד"מ</h1>
<h2>דף ז:</h2>
מתני' המפלת שפיר אם הי' מרוקם תשב לזכר ולנקבה. פי' מצוייר דמות הולד ופי' רשב"ם דעל שם תוארו של אדם ואפיו הנתון בעור קרי לי' שפיר כדמתרגם יפת תואר שפיר בחזוי. [כ"ה, ע"א] ת"ר איזהו שפיר מרוקם אבא שאול אומר תחלת [ברייתו] מראשו ושתי עיניו כשתי טפות זבוב תני ר' חייא ומרוחקין זה מזה ושני חוטמין כשני טפים של זבוב פי' נקבים שבחוטמיו [תני ר' חייא] ומקורבין זה לזה מאוד. טיפי הזבוב פי' עיני הזבוב שקטנים מאוד. ופיו מתוח כחוט השערה וגוייתו כעדשה אם היתה נקבה גוויתה נידונית כשעורה לארכה וחיתוך ידים ורגלים אין לו ועליו מפורש בקבלה [איוב י'] הלא כחלב תתיכני וגו' עור ובשר תלבישני וגו' חיים וחסד עשית עמדי והתם בגמ' מפרש כיצד בודקין לידע אם זכר הוא אם נקבה היא מיהו אנן לא בקיאינן להכיר איזהו זכר ואיזהו נקבה ואפי' איזה מרוקם ואיזה שאינו מרוקם. תחלת ברייתו מראשו פי' רשב"ם דס"ל כמ"ד פרק עגלה ערופה [מ"ה, ע"ב] מהיכן אדם נוצר מחוטמו דהיינו אבא שאול דאמר תחלת ברייתו דהיינו אברים שבראשו. והאי דקא חשיב שתי עיניו ברישא דרך סידרן כשהן סדורין זה למעל' מזה חשיב להו מ"מ חוטם ברישא ובתוספתא [פ"ד ה"ד] בראשו ולא נהירא לרבי עכ"ל וקשה דהתם ת"ק סבר תחלת ברייתו מראשו ואבא שאול סבר דתחילת ברייתו מטיבורו אבל הא ליכא מאן דסבר דתחילת ברייתו מחוטמו, ותו דהכא אבא שאול מחוטמו לפי פירושו והתם קתני להדיא אבא שאול אומר מטיבורו, הילכך מפרש ר"ת זצ"ל דה"ג תחילת ברייתו כרישון, פי' כסלעם דמתרגמי' רשונא כלו' כך הוא קטן בתחלה, וה"ג בפר"ח ובערוך ובויקרא רבה ובתוספ'.
